|
Important Essays Handwritten by the Geniuses of Jerusalem, Rabbi Beinush Salant among Them - Protest against Rabbi Shimon Deutsch, the Disciple of the "Chatam Sofer" and Head of the Ungarin Kollel - the Etrogim Polemic - 1876 - Historical Discovery!
Important essays handwritten by the rabbis of Jerusalem about the well-known polemic regarding the Kashrut of the Etrogim of the Land of Israel. The essays express an unprecedented protest against Rabbi Shimon Deutsch (1814-1878), the leader of the disciples of th e"Chatam Sofer" who immigrated to the Land of Israel and the founder of the Ungarin Kollel, who doubted the Kashrut of the Etrogim of the Land of Israel. The essays were prepared for printing; however, they have never been printed!
The essay by Rabbi Shimon Deutsch
In 1875 began a heated debate regarding the Kashrut of the Etrogim of the Land of Israel. Articles were published in the contemporary press. A year later, in the summer of 1876, it seemed that the controversy had calmed down. But then, the Jerusalem newspaper "Chavatzelet" published an upsetting letter by Rabbi Shimon Deutsch titled "Kol Koreh" (Chavatzelet, Friday, August 11 1876) which rekindled the controversy. In his article, Rabbi Deutsch wrote that the Etrogim of the Land of Israel could not be used for blessing and must not be sold. He signed his article: "Shimon Deutsch, the disciple of the Genius Rabbi Moshe Sofer Av Beit Din and Ram of Pressburg".
The letters before us
Before us are essays by the rabbis of Jerusalem, which strongly protest against Rabbi Deutsch's article. It is most likely that these letters were supposed to be printed. However, eventually, they were not! The branched research literature about the Etrogim polemic did not know of the response of the rabbis of Jerusalem to Rabbi Deutsch's article.
A. A strongly protesting essay. Autograph of one of the rabbis of the Ashkenazic community of Jerusalem. 1877. One leaf (2 pp.). 20x28 cm.
B. A copying of the above essay, handwritten by Rabbi Binyamin Beinush Salant. Significant additions and changes. Including an additional letter by one of the geniuses of Jerusalem in Sephardic handwriting. 2 leaves (3 pp.). 20x26 cm.
Condition: Good. Folding marks.
מאמרים חשובים בכתב ידם של גאוני ירושלים וביניהם רבי בינוש סלנט - מחאה חריפה נגד רבי שמעון דייטש, תלמידו המובהק של ה"חת"ם סופר" וראש כולל אונגרין - פולמוס האתרוגים - תרל"ז [1876] - תגלית היסטורית!
מאמרים חשובים בכתב ידם של רבני ירושלים בעניין הפולמוס הידוע על כשרותם של אתרוגי ארץ ישראל. במאמרים מובעת מחאה חריפה שאין כדוגמתה נגד רבי שמעון דייטש, ראש תלמידי ה"חת"ם סופר" העולים ארצה ומייסד כולל אונגרין, אשר פקפק בכשרות אתרוגי הארץ. המאמרים הוכנו באותם ימים לדפוס, אולם לא נדפסו מעולם!
חלק משמעותי שאינו ידוע כלל בפרשייה היסטורית מפורסמת זאת, הנוגע לתהליכים משמעותיים בחיי היישוב הישן באותם ימים.
רקע היסטורי
פולמוס אתרוגי ארץ ישראל הסעיר את העולם היהודי במשך עשרות שנים במאה ה-19.
רוב הפרדסים בארץ לא היו בבעלות יהודית. לקראת חג הסוכות ירדו סוחרי האתרוגים לרכוש אתרוגים ממספר כפרים ערביים אשר לעצי האתרוג הנטועים בהם הייתה מסורת כשרות קדומה מימי חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל, ובכללם הכפרים ליפתא, בית נקופא, צובא וקולוניא במבואות ירושלים, והכפר אום אל-פחם הסמוך לג'נין.
היו רבנים שהביעו חשש כי חלק מאתרוגי חו"ל, ובמיוחד אתרוגי האי קורפו, הנם אתרוגים מורכבים ופסולים. רבה של ירושלים בעת ההיא, רבי מאיר אויערבך מקאליש בעל ה"אמרי בינה", מציין באיגרתו משנת תרל"ז כי "לאחר הערעור שיצא על אתרוגי קורפו, נודע החשש שיש עליהם כי הם מורכבים, ולכתחילה כמעט רוב גאוני הדור שלפנינו אסרו אותם לברך עליהם", ולכן הציע ליטול את אתרוגי ארץ ישראל, ופסק ש"חיובא רמיא על אחינו יושבי חוץ לארץ, לשמוע להוראת גדולי הרבנים, שלא לברך על אתרוג קורפו, באם ישיג מאתרוגים הגדלים בארץ הקדושה תובב"א, שזה כשר אליבא דכולי עלמא". במאמציו להגדיל את חזקת הכשרות של אתרוגי ארץ ישראל, פירט ר"מ אויערבך את שמות הכפרים שבהם גדלים האתרוגים, וציין שיש לגביהם מסורת מדור אחר דור "שלא נמצא בהם מורכבים".
גדולי הרבנים שפעלו למען אתרוגי ארץ ישראל ציינו בדבריהם את מאמרי חז"ל בשבח פירותיה של הארץ, ואף הסבירו שיש חשיבות קריטית בקניית אתרוגים מארץ ישראל, שכן יש בכך חיזוק משמעותי ליישוב היהודי בארץ.
ואולם, למרות התמיכה שניתנה לאתרוגי הארץ, לא יכלו אלה לעמוד בתחרות מול אתרוגי קורפו, שהיו מהודרים בחיצוניותם. בנוסף, סוחרי האתרוגים מחו"ל השמיצו את אתרוגי הארץ.
מחלוקת זו הסעירה את העם במשך עשרות שנים, כשהיא מתלבה מחדש מדי שנה לקראת חג הסוכות. רבנים חשובים פרסמו קונטרסי פולמוס חריפים, ונשלחו שאלות ותשובות בנושא בין גדולי הפוסקים באירופה. גם בעיתונים היהודיים בארץ ובאירופה התפרסמו מאמרים ומכתבים פולמוסיים, ולעתים גם העיתונים עצמם הביעו תמיכה גלויה בצד זה או אחר.
מאמרו של רבי שמעון דייטש
בשנת תרל"ה נעור הפולמוס ביתר שאת. מאמרים חריפים פורסמו אז בעיתונות. שנה לאחר מכן, בקיץ תרל"ו, נדמה שכבר שככה המחלוקת, והנה התפרסם בעיתון הירושלמי "חבצלת" מכתב מטלטל מאת רבי שמעון דייטש, תחת הכותרת "קול קורא" (חבצלת, יום שישי, כ"א במנחם אב תרל"ו, 11 באוגוסט 1876), ועורר מחדש את הפולמוס.
מכתבו של רבי שמעון דייטש גדוש בביטויים על אהבת ה' לעמו, וכן הוא מבאר את טעמיה הקבליים של מצוות ארבעת המינים. לאחר מכן הוא כותב:
"אמרתי להודיע בשבטי ישראל נאמנה, כי מקרוב ניטעו נטיעות מורכבים בגלילי אדמת הקודש יחללו, ושולחים מירושלים אתרוגים מורכבים לכל גלילות אחב"י שבגולה למקום שידם מגעת, ומכשילים עם קודש בתרתי', לא די שמנא קרבא [=האתרוגים] מזויפים הם ונהפכו כקשת רמי' וביטול מ"ע ורב ברכות לבטלה, ומוכרים הם המורכבים בטביעת עין כמתבונן עליהם במראיתן בטביעת עין, כי אעפ"י שיש להם כל תואר אתרוג בגדולו הנאה בפיטום נאה ושושנתא עליה, גם בעוקצו שיש להם שיקוע, מ"מ נכרים הם במראיהן [...] כמו שיש לכל אדם טביעת עין במראה אתרוג.
זאת שנית... ויש להודיע שאפילו יאמר שהם מן נמל פחם, כל זמן שהיא רואה שהוא משונה - שקר ענה, גם סיפר לי א' מן הסוחרים בנמל פחם גופי' יש אילן א' גדול מצד א' מגדל כשרים, ומצד א' הוא מורכב ופירותיו מורכבות.
גם להודיע אודות אתרוגים שהם בלא פיטם אומרים גידולו כך וכשר, אבל שקר אחר שגדל מעט, יבש הפיטם... ולכן הוא פסול. והיה ראוי להאריך הדיבור אך אין כוחי, ומי שיבקש ממני פשר דבר יכתוב לי ואודיעהו. ונבקש מאת הסוחרים שלא יקנו מורכבים. ואבקש מכבוד כל כותבי צייטונגען המבקשים כבוד שמים יודיעו דבריי ברבים ויהיה כבוד שמים מתרבה. וחמור דבר זה מתכלת, ואמרו אינו ניקח אלא מן המומחה [...] אבל פה ה"ה לפנינו וניכר שהוא מזויף, ולמה נאמין לו שהוא מומחה. ובעוה"ר גם פה בעיה"ק נמכרים מורכבים ואין בנו כוח למחות, ומה ידעו יושבי חו"ל, והמוכרים יודעין שהוא מורכב, ונשבעין שהוא משדה בירך חקל תפוחין קדישין, לשקר.
ובעוה"ר כבר נבטלתי ונתאחרתי מלהודיע. ואם כבר הסוחרים המוכרים קנו, מי ידבר על לבם שלא ימכרו, והלוואי שישמעו לכתחילה ולא יקנו. דברי המדבר לכבוד ה' ולכבוד מצוותיו, ה"ק שמעון דייטש, תלמיד הגאון רכשבה"ג מו"ה משה סופר זללה"ה האב"ד ור"מ דק"ק פ"ב יע"א".
מגוון מאמרים שפורסמו באותה התקופה ב"חבצלת" ופגעו בכבודם של רבני ירושלים, עוררו את קפידתם של הרבנים, שהכריזו "חרם" על העיתון ועל עורכו בשנת תרל"ז. לא מן הנמנע שגם מאמר זה של רבי שמעון דייטש תרם להכרזת החרם.
וכך אנו מוצאים באחד מגיליונות העיתון "יהודה וירושלים" (שהדפיס רבי יואל משה סלומון) העתק מכתב של רבני ירושלים (רבי אברהם אשכנזי, רבי מאיר אויערבך ורבי שמואל סלנט) אשר נשלח אל רבי נתן אדלר, ובו קריאה דחופה נגד העשירים בחו"ל המחזיקים בכספם את "חבצלת". וכך מתארים רבני ירושלים: "כל הימים אשר תושיע ידם את 'חבצלת', עד מהרה ירוצו דברי שקריו דרך כל כותבי העתים, אל לב כל קוראי דבריהם, ומה יאמרו אותם בעלי הרעפארם: 'הלא תראו מה מעשי יראי ה' הארטעדאקסין[!] בתוככי ירושלם עיר הקדושה'! ונמצא שם שמים מתחלל...".
המכתבים שלפנינו
לפנינו מאמרי מחאה מדהימים בחריפותם שכתבו רבני ירושלים נגד מאמרו של רבי שמעון דייטש. ככל הנראה, מכתבים אלה היו אמורים להיות מודפסים בעיתונים "האריאל" או "הלבנון", או לחלופין להיות מודפסים ומופצים כדפים בודדים. ברם, בסופו של דבר הם לא נדפסו מעולם! בספרות התורנית המחקרית הענפה על פולמוס האתרוגים כלל לא היה ידוע על תגובה מצד רבני ירושלים למאמרו של רבי שמעון דייטש, כל שכן בנוסח חריף שכזה.
להלן תיאור קצר של המאמרים, שכמובן יש מה להעמיק ולחקור בהם עוד רבות (לא נמסרו ולא יימסרו צילומים).
א. מאמר מחאה חריף. אוטוגרף של אחד מרבני העדה האשכנזית בירושלים. תרל"ז. דף אחד (2 עמ'). 20 x28 ס"מ.
מאמר חריף מאין כמוהו, הפותח בפסוקי תוכחה, והראשון בהם: "על מי תרחיבו פה תאריכו לשון". לאחר מכן מביא הכותב את דברי מדרש רבה (שופטים): "...הנחש הראשון היה מסיח כבני אדם... אמר להם עד שאתם שואלין אותי שאלו לבעלי לשון הרע...". לאחר מכן מופיעות המילים: "ואם אמנם שמנו לנו לקו-". מילים אלו מחוקות אך קריאות.
גוף המאמר פותח במילים: "ראינו ב'חבצלת' כי החציף... החוצפה הנוראה הזאת, כי יצא איש... כמוהו, הידוע ומפורסם לכל יושבי ירושלם, להבזות את פרי הדר פרי ארצנו הקדושה אשר נאמנו, ולא יצא עליהם שום לעז וחשש ופקפוק כלל, ולא עלה על לב כל בר לב לדבר תועה ודברי בלע ורעות רוח כאלה, והאף אמנם כי שמנו ב"ה... מחסום לפינו מאז לבלי להשיב על דיבת אנשי לשון... מוציאי דיבת הארץ רעה כאשר כבר הודיעו בכתבי העת... ובפרט להאיש הידוע הזה... כי הוא ומעשיו... ידועים פה, ומפורסם... והכל יודעים... וחרפה היא להשיב לאותו האיש... אך יען כי בוקי סריקי הלזה תולה עצמו באילן גדול, וחתם שמו תלמיד הגאון חתם סופר זצ"ל, להונות את הבריות למען ידמו כי יש איזה ממש בדבריו, על כן... נאלץ להחלץ חושים להשמיע אל אחינו כי כל דברי האיש הזה הם בטלים ומבוטלים... מהחל ועד כלה, ולהודיע בשער בת רבים... כי אתרוגי ארצנו הקדושה הגדלים בפרדסים 'עמעל פאחעם' וסביבותי' ופרדסות סביבות עיר שכם, ושארי הכפרים, ידוע ונתברר משנים כבירים... כי אין עליהם שום פקפוק וחשש מורכבים כלל...".
בהמשך המאמר התייחסות גם לאתרוגים שמגדלים "איכרי אירופא", ולדעת "החכם המפורסם הר"י שווארץ, אשר הרבה לחקור ולדרוש בטיב ארצנו הקדושה" בנוגע לאתרוגי הארץ. כן נמצאת התייחסות מפורטת לפרדסים נוספים בארץ.
הכותב פורך אחת לאחת את טענותיו של רבי שמעון דייטש.
לא נזכר במאמר תאריך כתיבתו, אולם מופיע בו בדרך אגב תאריך: "בשנה העברה סוכות תרל"ו".
חלקו הראשון של המאמר מסתיים בברכה: "וה' הטוב ישים שלום בפמליא של הת"ח בחו"ל ולא יחולל שם שמים...". לאחר מכן חלקו השני של המאמר: "עוד מצאנו חובה להודיע מה ששמענו שרב אחד מפקפק על אתרוגי א"י משום חשש ספק כי לא ידע בטיב האילנות-" (אולי חסרות שורות בודדות בסוף המאמר).
ב. העתקת המאמר הנ"ל, בכתב ידו של רבי בנימין בינוש סלנט. הוספות ושינויים משמעותיים. כולל מכתב נוסף מאחד מגאוני ירושלים בכתב יד ספרדי. 2 דף (3 עמ'). 20 x 26 ס"מ.
דפים כתובים בכתב יד מרובע, הזהה לכתב ידו של רבי בנימין בינוש סלנט, בנו של הגאון רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים. רבי בינוש היה ראש מגדלי האתרוגים בארץ, יחד עם דודו ושותפו רבי יהודה ליב סלנט, בנו של הצדיק רבי זונדל. יחד מכרו אתרוגים בחו"ל באמצעות נציגיהם (ביניהם היה גם רבי יצחק יעקב ריינס זצ"ל). ואכן, ידוע לנו על מעורבותו של רבי בינוש בפולמוס האתרוגים באותה שנה.
העתקה זו פותחת: "ראינו ב'חבצלת' כי החציף איש אחד את פניו לצאת בקול קורא, קול עלה נידף...". נוסח ההעתקה דומה בכללו למאמר המקורי, על שני חלקיו. אולם ישנם שינויים מסוימים ומעניינים, כולל השמטות, הוספות ומחיקות בקו של ביטויים שהועתקו מהדף המקורי.
על כעשרים שורות הועבר קו מחיקה (אולם הכתב ניתן לקריאה בקלות). בין היתר נכתב בשורות אלו: "ומדי דברנו מצאנו חובה להודיע גלוי, כי אף אמנם אשר אין את נפשנו להכניס את ראשנו בדבר השערורי' אודות אתרוגי קורפו... גם אין את נפשנו לדבר על דבר ההכשרים הבאים עליהם... אשר המה רבני גאוני חו"ל דנים בזה ורבה המשטמה...".
בעמוד השלישי מסתיים המאמר, ולאחריו הוספה של שש שורות, בכתב יד ספרדי אחר: "ועל דבר השערורי' אשר נשמע כעת אין רצוננו להכניס ראשינו בזה, אחרי כי העניין אינו נוגע לנו, כי ת"ל יש לנו פה אתרוגים מפרי ארה"ק אשר לא יבושו בהידורם לפני אתרוגי קורפו, ומה גם כי אנחנו פה בריחוק מקום, הרבה יותר מיושבי חו"ל...".
מאחורי הניסוח החריף שנקטו רבני ירושלים עומדים גם תחושת העוינות והמתח ששררו אז בין קבוצות שונות ביישוב הישן, הרבה לפני שאלת האתרוגים, ואכמ"ל. ואכן, מוזכרים כאן בפירוש מעשים קדומים של אותו גאון וצדיק הונגרי שכנגדו מחו רבני ירושלים: "איש כמוהו, הידוע ומפורסם לכל יושבי ירושלים כי הוא ומעשיו [...] ידועים פה".
רבי שמעון דייטש (תקע"ד-תרל"ח), מחכמי ירושלים המופלגים. מגדולי תלמידי ה"חת"ם סופר", ממנהיגי עליית תלמידי ה"חת"ם סופר" לארץ ישראל. מנעוריו השתוקק לעלות ארצה, ובשנת תר"ב הגשים את חזונו. בשנת תרט"ז (1856) היה ממייסדי כולל "שומרי החומות" של עולי הונגריה (כולל אונגרין), שבראשו עמד שנים לאחר מכן חתנו, רבי משה נחום וולנשטיין. נודע בשם "רבי שמעון מפרשבורג". אחיו הוא הרב המפורסם רבי אהרן דוד דייטש אב"ד יארמוט בעל "גורן דוד".
כתלמידו המובהק של ה"חת"ם סופר", העתיק במו ידיו ספרים רבים מחידושיו. בכתביו הוא מציין שגם את האהבה לארץ ישראל "למד מתורת משה רבנו ע"ה", כלומר מפי רבי משה סופר. באחד ממכתביו כתב: "ואני תלמידו של רבנו הקדוש מאור הגולה רבי משה סופר ז"ל שתורתו הקדושה נטעה בלבבי החובה לעלות לירושלים... ואני הולך בדרכי השי"ת כמו שלמדתי אותם מרבנו החת"ס ז"ל". הוא התפאר בכך שמיום שעלה לארץ ישראל, לא יצא ממנה.
לאחר פטירתו כתב רבי יואל משה סלומון בעיתונו "יהודה וירושלים": "הוא היה אחד מתלמידי הגאון חת"ם סופר... שקד על דלתי תורת ה', ועשה צדקה בעמיו. כל יושבי ירושלם נהו וספרו עליו ויחלקו לו את הכבוד האחרון וילווהו לבית עולמו ברוב עם".
ב"חבצלת" נכתב עליו: "התהלך בדרך הישר והנכון בעיני אלוהים ואדם, האמת הייתה לו לקו, והצדק למשקולת, לא נשא פני איש, וכזב וחנופה רחקו ממנו, לחסדיו וצדקותיו הרבים את עניי עמנו אין ספורות...".
מספריו: "ברכות מציון" ו"שדים סופדים" (הספדים על ה"חת"ם סופר" וה"כתב סופר"), וכן קונטרס "דרש לציון" על ענייני ירושלים. בשנת תשס"ה יצא לאור הספר על מסכת ברכות "ברכות מציון - אמרי שפר", על פי כתב יד שהשאיר.
מצב: טוב. סימני קיפול.
books |
|
|
Historical Documents from the Archive of Rabbi Pinchas leibush Weber of Jerusalem, a Close Associate of Rabbi Yitzchak Yerucham Diskin
A collection of rare and important documents from the personal archive of Rabbi Pinchas [Aryeh] Leibush Weber.
Rabbi Wewber was one of the first students of the 'Ohel Moshe' Yeshiva that was founded by the Maharil Diskin. For a certain period of time, he served as a Ram and manager of the yeshiva. He also served as a Shadar on its behalf.
For a list of the documents, please see Hebrew catalog.
Condition: Fair-Good.
חוברות ומסמכים היסטוריים מארכיונו של רבי פנחס לייבוש וועבר מירושלים, מקורבו של מרן רבי יצחק ירוחם דיסקין
מקבץ מסמכים נדירים וחשובים מארכיונו האישי של רבי פנחס [אריה] לייבוש וועבער זצ"ל, מדמויות ההוד של ירושלים.
היה מראשוני הלומדים בישיבת 'אוהל משה' מיסודו של המהרי"ל דיסקין. בתקופה מסוימת שימש בה כר"מ ומנהל. שימש גם כשד"ר מטעם הישיבה.
נודע בגדלותו בתורה, אך נפטר במבחר שנותיו בשנת תרע"ז. היה חתנו של העסקן החשוב ר' אלימלך פרלמן. אחד מבניו הוא רבי חיים משה וועבר זצ"ל, מגדולי חסידי חב"ד.
רשימת המסמכים:
א. העתקה ישנה (ככל הנראה משנות התר"פ) של המכתב היסטורי ששלחו בשנת תרס"ח רבני ירושלים אל רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל לרגל הגעתו לירושלים. "שמחנו מאוד מבשורת החלטת דבר בואו אל הקודש... יתן השי"ת בידו עוז ותעצומות לחזק מוסדי קודש אשר יסד אור ישראל וקדושו מר אביו הגאון הקדוש זצללה"ה (המהרי"ל מבריסק)".
למיטב ידיעתנו המכתב המקורי לא נשמר, ולכן ישנה חשיבות רבה להעתקה שלפנינו!
על המכתב חתומים בדפוס: רבי חיים יעקב שפירא, רבי מנדיל מוינשטר, רבי ישראל לייב ברינשטיין, רבי יעקב אורנשטיין, רבי יהוסף רלב"ג, רבי יעקב בלומנטל, רבי ישעיה אורנשטיין ורבי יוסף חיים זוננפלד.
לימים כיהן הרב דיסקין כרבה של העדה החרדית בירושלים, לצדו של הגרי"ח זוננפלד, החתום כאן.
ב. פנקס חשבונות, הכנסות והוצאות, של רבי פנחס לייבוש וועבר (בכתב ידו), מתקופת השלטון העות'מאני. תרס"ו-תרע"ד. עשרות דפים כתובים.
בדף [2]: "פרטי ההכנסות שהיו לי מיום בואי י"ב אלול תרס"ו עד יום כ"ה אדר תרס"ז".
בין החשבונות הנזכרים בפנקס: "ממר אבי, מעות חנוכה"; "נתתי לגוי מוכר החלב"; "בעד מקוה ושכר חילוף מטבע"; "בעד כריכות הסידורים", "להמלמד של זלמן"; "קניתי דברים קטנים בהחנות של גיסי ר"ש [שלזינגר]"; ועוד ועוד. באחד הדפים הוא מציין הוצאה שלו "לביהמ"ד מארעמארש בעד המקום והעליות".
הרבה מהחשבונות המפורטים הנם בקשר ל"ישיבה" ול"כולל" [הכוונה כנראה ל'אוהל משה' שבו למד]. מזכיר פעמים רבות את שכר הלימוד שנתן למלמדים של בניו הצעירים "זלמן" (לימים הגאון הנודע רבי שניאור זלמן וועבר ראש ישיבת פרשבורג), "מרדכי" ו"הינדע" (לימים זוגתו של הקנאי ר' עמרם בלוי ז"ל). אחיו: ר' אהרן (נפטר תשכ"ג) ועוד.
ב. מכתב פולמוסי בכתב יד, מפרשיה היסטורית שהועלמה במשך השנים – הפולמוס האדיר בנוגע לניהול 'בית היתומים' שהקים המהרי"ל דיסקין. במכתב מובעת ביקורת על רבי מנחם אוירבך זצ"ל, לימים רבה של 'מזכרת משה' ומחותנו של הגרי"ח זוננפלד, אשר עמדו שניהם מחלוקת מול רבי יצחק ירוחם דיסקין. בין היתר נכתב במכתב: "בשביל שאיפותיו הרחוקות, גם הטובות... יהרס ח"ו מוסד ענקי ונשגב כזה שיסדהו מרן הגרי"ל דיסקין זצוק"ל...". חתום: "איש ירושלם". הרב וועבר, שהיה מבאי ביתו של הרי"י דיסקין, התמנה על ידו כבא כוחו לפני הדיינים שעסקו בנושא.
ג. מכתב נאה בכתב ידו ובחתימתו של ר' חיים זלמן ויסברג. פעסט, תרע"ד. אל רבי לייביש וועבר. בסיום מכתבו הוא כותב: "גם הרב הג' הצ' הפוא"מ שליט"א פקד עלי לכתב לכם פ"ש וברכת גמר חתימה טובה...". ר' חיים זלמן היה זה שהקים את בית החרושת הראשון בארץ לגזוז. נסע כמה פעמים בשליחות כולל הונגריה לאסוף כספים, ובאותה תקופה שלח את מכתבו זה.
ד. מכתב מעניין מאוד, מאת ראש ישיבה בירושלים [כנראה ישיבת 'אוהל משה'], אל רבי פנחס אריה ליבוש [וועבר], ירושלים, תרס"ה 1904. מסתבר מאוד שהכותב הוא רבי יעקב אורנשטיין זצ"ל, מגאוניה הנודעים של ירושלים, אשר היה ה"מגיד שיעור" בישיבה. המכתב מודפס במכונת כתיבה, עם תיקונים בכתב יד. בראש המכתב כתב: "עצם כתב ידי נתתי ל[רבי] יצחק אורנשטיין" [תלמיד ישיבת 'אוהל משה'] בתוך המכתב מוזכרים תלמיד נאמן של הכותב רבי מנחם מרדכי פרענקיל [תאומים, לימים ראש ישיבת רבי חיים ברלין ברוקלין] והשליח באפריקה הרב חנניה פיטקאווסקי שתמך בו מרן הגר"ש סלנט. הכותב מפרט את סדרי הלימוד שלהם בישיבה בשלשה שיעורים. מספר על פטירת נכדתו הקטנה, בת בנו ר' משה. מזכיר את התלמיד האברך ר' אליעזר פרלמאן. (קרעים עם חסרון בדף).
ה. ארבעה מסמכים רשמיים של העסקן הירושלמי החשוב ר' דוד פיינשטיין, בכתב ידו, ובהם חשבונות רבי לייבוש וועבר. שנות התר"ע.
ו. חוברת מודפסת נדירה, "תקנות כולל אונגארן בעה"ק ירושלים תובב"א". נדפס בפרשבורג. [1903]. חתומים בדפוס: רבי שמה בונם סופר אב"ד פרשבורג ורבי אלעזר לעוו זצ"ל אב"ד אונגוואר. 11 עמ'. קרעים. דפים מנותקים. (אביו של רבי פנחס לייבוש, רבי דוד וועבר, היה מהממונים בכולל אונגארן).
ז. מכתב אל רבי ליביש וועבר גבאי בית היתומים דיסקין, מאת רבי אברהם אבא ריכטער. מונטריאול תרע"ד. הדף קרוע וחסר.
מצב בינוני-טוב.
books |
|
|
Letter of Semicha (Rabbinical Ordination) and a Letter of "Warning by the Rabbis of Germany, to Rabbi Yonah Mertzbach – Special Reference to the Strengthening of Reform Judaism, whose Members Play Musical Instruments on Sabbath in Synagogues – [1925]
In 1925, Rabbi Yonah Mertzbach (1901-1981), one of the best students of the Beit Midrash for rabbis of Berlin, finished his studies. He received the impressive Semicha certificate together with a letter of warning regarding his Semicha. In 1926, by means of his Semicha certificate, he started serving as the rabbi of Darmstadt and later joined Moetzet Gedolei Ha'Torah of Agudat Yisrael.
In 1939, Rabbi Mertzbach immigrated to the Land of Israel. He lived in the Bayit Va'Gan neighborhood of Jerusalem. He was one of the heads of the Kol Torah Yeshiva.
A. Printed certificate on behalf of "Beit Midrash Le'Rabbanim" (Beit Midrash for rabbis) of Berlin.
Given to "our beloved student … Rabbi Yonah the son of Rabbi Moshe Mertzbach" (his name was filled in by hand).
The certificate is written in poetic language: "On the day you say goodbye to out yeshiva … may your ears hear the following words … the path you are going on, do not deviate from it to the right or to the left. If you are leader of one of the holy communities, you must observe the written and oral Torah … you have probably hear that there are many communities that have unloaded the burden of Torah and Mitzvah … bringing musical instruments to the house of God and playing them on Sabbath, publicly desecrating the Sabbath … and now our dear son, if members of a community which has sinned as such will ask you to be their rabbis and teacher, you shall not heed to their requests until they remove the obstacle from their synagogue where they want you to pray and preach…"
His rabbis add a warning:
"If you are already rabbi … and people temp the residents of their town to sin … you shall not follow in their footsteps but resign this position of rabbi you hold…"
In summary they write:
"And if God forbid you ignore this warning of ours … then all the words of the Torah and the Semicha that was given to you is null and void…"
"These are the words of your teachers who warn explicitly with implicit love".
The following rabbis are signed: Rabbi Yosef Wohlgemuth, Rabbi Shmuel Ha'Cohen Greenberg and Rabbi Moshe Auerbach.
Condition: Good. Slight wear.
B. Semicha Certificate, written on parchment, by the rabbis of the Beit Midrash, given to Rabbi Yonah Mertzbach. Nice, square script. Signed by the three aforementioned rabbis. [1925].
The rabbis praise Rabbi Mertzbach: "One of the best students of our Beit Midrash who studied here during the years 1918 until 1923 and merited studying with our genius teacher Rabbi David Zvi Hoffman and our genius teacher Rabbi Avraham Eliyahu Kaplan … and we attest that the above geniuses highly praised him…"
Enclosed is a copy of the certificate, written on paper.
Condition: Good. The margins of the copy are worn and torn.
מכתב הסמיכה ומכתב "אזהרה" מאת רבני גרמניה, לרבי יונה מרצבך זצ"ל – התייחסות מיוחדת להתגברות הרפורמים בגרמניה, המנגנים בכלי שיר בשבתות בבתי הכנסת – תרפ"ה [1925]
בשנת תרפ"ה [1925] סיים הרב יונה מרצבך (תרס"א-תשמ"א), מטובי הבחורים ב'בית המדרש לרבנים' שבברלין, את לימודיו. הוא קיבל את תעודת סמיכה מפוארת, יחד עם תעודת אזהרה על אודות קיום ה"סמיכה". בעזרת תעודת הסמיכה החל לכהן כרבה של העיר דרמשטאדט. בשנת תרפ"ו (1926), ולאחר מכן הצטרף למועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.
בשנת תרצ"ט (1939) עלה הרב מרצבך לארץ ישראל. התגורר בשכונת בית וגן בירושלים. היה מראשי ישיבת קול תורה, אז נודע שמו ברבים, כפי שנכתב בתעודה שלפנינו שקיבל בצעירותו: "נראה שכלו הישר כי יודע למשקל ומלטרי לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא, גם ראשית חכמה יראת ה' סמכתנו, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם, על תמימות דרכו ורוב ומעלות הטובות".
א. תעודה מודפסת "הודעה נאמנה", מטעם 'בית מדרש לרבנים' בברלין.
ניתנה "לתלמידנו ואהובנו הבחור מוהר"ר מו"ה ר' יונה בן הח' ר' משה מערצבאך" (שמו הושלם בכתב יד).
התעודה כתובה בנוסח מרגש ומליצי: "ביום הפרדך מישיבת בית מדרשנו... אוזניך תשמענה הדברים האלה... זה הדרך תלך בו, לא תסור ממנו ימין ושמאל. אתה הגבר כי תוקם על באחת הקהילות הקדושות, עליך להקים עולה של תורה הכתובה והמסורה... הלא ידעת גם שמעת, כי רבו הקהילות אשר פרקו מעליהן עול התורה והמצווה... להעמיד בבית ה' כלי שיר ולנגן בו גם ביום שבת קודש לחלל בקהל עם את שבתות ה'... לא יארכו הימים ולרגל הארגעל קול מקהלות נשים שרות נשמע בהיכל ה', ובסדר התפילה אשר קיבלנו מאבותינו נפרצה פרצה אחר פרצה... ועתה הבן יקיר לנו, אם אנשי קהילה אשר פרצו באחת החטאות כאלה יקראוך להיות להם לרב ומורה, לא תאבה ולא תשמע להם, עד אשר הרימו והסירה כל מכשול מבית התפילה אשר יכינו לך להתפלל ולהטיף שם מילותיך..."..
מוסיפים ומזהירים רבותיו:
"אם כבר ישבת על כסא הרבנות... ויקומו שם אנשים וידיחו את יושבי עירם... לא תעמוד בדרך אתם, כי אם הסר את משרת הרבנות הזאת מעל שכמך...".
ולסיום הם כותבים:
"והיה אם ח"ו רוח אחרת תעבור עליך ותשליך אזהרתנו זאת אחרי גוך... כי אזי כל דברי התורה ורשות וסמיכה הנמצאים, הן בכתב התרת הוראה אשר ניתן לך והן בכתב תעודת הרבנות אשר תחת ידיך, בטלין ומבוטלין...".
"אלה דברי מוריך המזהירים באזהרה מגולה עם אהבה מסותרת".
חתומים רבותיו בבית המדרש: רבי יוסף וואלגמוט, רבי שמואל הכהן גרינברג, ורבי משה אויערבך.
מצב טוב. בלאי קליל.
ב. תעודת סמיכה, כתובה על גבי קלף, מאת רבני בית המדרש, שניתנה לרב יונה מרצבך. כתובה בכתב יד מרובע ונאה. חתומים עליה שלושת הרבנים הנ"ל. תרפ"ה [1925].
הרבנים מפליגים בשבחו של הרב מרצבך, "אחד מטובי חניכי בית מדרשנו ועמד בין עמודיו משנת תרע"ח עד שנת תרפ"ג וזכה עוד ליצק מים על ידי מורנו הגאון מו"ה דוד צבי האפמאן זצ"ל ומורנו הגאון מו"ה אברהם אליהו קפלן זצ"ל... ועדים אנחנו שהגאונים הנ"ל דברו נכבדות בו...".
מצורף העתק של התעודה, שנעשה כנראה אז באותם ימים, עם הנוסח המלא והעתקת החתימות. כתוב על דף נייר.
מצב טוב. בלאי וקרעים בשולי דף ההעתק.
books |
|
