|
The Rebbe of Munkatch against Agudat Yisrael and the Rebbe of Gur – a Rare Polemic Booklet – 1932
Divrei Ha'Igeret – Munkatch – polemic against "Agudat Yisrael", letters by the Rebbe Rabbi Chaim Elazar Shapira Av beit Din of Munkatch against "Agudat Yisrael". Printed by the "God-fearing here in the holy city of Jerusalem". [1932].
Extremely rare! It is most likely that not many copies of this booklet had been printed and the few that were, did not survive, apparently because of its content which caused the anger of the residents of Jerusalem.
The booklet before us contains sharp remarks against Agudat Yisrael and its institutions. [About the Orthodox seminars in Berlin it is written that they are "like a pig which is considered sacred", the Beit Ya'akov schools are called "the house of Esau" etc.]. There are also sharp remarks against the Rebbe of Gur who was one of the greatest supporters of Agudat Yisrael.
The booklet contains the letter by Rabbi Avraham Chaim David Schreiber, the president of Kollel Estreich, to the Rebbe and the Rebbe's response. In his response, the Rebbe attacks the Rebbe of Gur for supporting Agudat Yisrael and the schools of Beit Ya'akov.
The Rebbe Rabbi Chaim Elazar Shapira (1872-1937) was a Torah, Halacha and Hassidism genius. Among others, he authored the books "Minchat Elazar" Responsa, Sha'ar Yissachar, Nimukei Orach Chaim, Divrei Torah 9 sections and more. He was known for his zealousness and his war against Zionism and Agudat Yisrael.
8 pp. 25 cm.
Condition: Fair-Good. Tears.
האדמו"ר ממונקאטש נגד אגודת ישראל והאדמו"ר מגור – חוברת פולמוסית נדירה – תרצ"ב
דברי האגרת - מונקאטש - פולמוס נגד "אגודת ישראל" דברי האגרת, מכתבי האדמו"ר רבי חיים אלעזר שפירא אב"ד מונקאטש על דבר "האגודה". הודפס ע"י היראים דפה פעיה"ק ירושלים. [תרצ"ב, 1932].
נדיר ביותר! כנראה לא נדפסו הרבה עותקים מחוברת זו, וגם המעטים לא השתמרו במשך השנים, מן הסתם בגלל התוכן החריף של החוברת, שעורר את כעסם של רוב ככל יושבי ירושלים.
בחוברת שלפנינו דברי פולמוס נגד אגודת ישראל ומוסדותיה. [על הסמינרים האורתודוכסיים בברלין נכתב שנעשו כמו "חזיר שנעשה על טהרת הקודש", בתי הספר "בית יעקב" מכונים בפיו "בית עשו", וכיו"ב]. יש גם התבטאויות חריפות נגד האדמו"ר מגור שהיה מגדולי התומכים ב"אגודת ישראל". החוברת כוללת את מכתב השאלה שקיבל האדמו"ר מאת רבי אברהם חיים דוד שרייבר, נשיא כולל עסטרייך, ואת מכתבי תשובתו של האדמו"ר. בין היתר כותב האדמו"ר: "הלא ראינו גודל הקנאות של האגודאיים עד שרבם מגור היה בירושלים כמה פעמים והלך לעשות ווזיטעס אצל הכופר הציוני, ושתה אצלו יין, אוי לעינים שכך רואות ולאוזניים שכך שומעות... ואהבתו להד"ר קארלבאך והד"ר קאהן הוא בלתי גבול...". "וכן בבתי עשו הסמוכים לחדרי התפילה היו כמה פעמים מחלוקות ובזיונות ששמעו דרך הכתלים וחלונות זמירות (קול באשה ערוה) של הבתולות לכה דודי בעת תפילת שמונה עשרה של החסידים, ומי שמע כזאת? ולמה להם לימוד הזמירות ושירות לבתולות, הכזה התירו אבותינו זי"ע?".
"ובעיקר עניין ישוב א"י אם מצוה בזה הזמן לאחר החורבן... חובה עלי לפרסם כי בתשובות אבני נזר הדפיס שם בנו "קונטרס ישוב ארץ ישראל", וכתב שליקטו מבין כתבי אביו הגה"צ ז"ל... אסור להאמין שיצא זאת מפי אותו צדיק הגאון המחבר, שכתב שם כי מה שיושבים בארץ ישראל ולוקחים מעות רמבעה"נ אין יוצאים מצות ישוב א"י הגם שעוסקים בתורה, רק שצריכים לקנות שדה ולעבוד עבודת אדמה ושיהיה הכנסה מהשדה אשר יעבוד. הוי ואבוי!...".
האדמו"ר רבי חיים אלעזר שפירא (תרל"ב-תרצ"ז), מגאוני התורה, ההלכה והחסידות בדורו. מספריו: שו"ת "מנחת אלעזר", שער יששכר, נמוקי אורח חיים, דברי תורה ט' חלקים, ועוד. נודע בקנאותו הרבה ובמלחמתו בציונות וב"אגודת ישראל".
ח עמ'. 25 ס"מ.
מצב: בינוני-טוב. קרעים.
books |
|
|
Large, Important Archive of the Jewish Community of Lvov, with Signed Certificates of Various Associations and Movements that were Active There before the Holocaust – from the Collection of the Cantor Yitzchak Hillman
Dozens of letters, documents, press articles and more from the archive of the cantor Yitzchak Hillman, a member of the Jewish community of Lvov. A large, rare collection documenting the cultural and Zionist life of the glorified Jewish community of Lvov. Before the Holocaust, the Jewish community of Lvov was the third in size among the Jewish communities of Poland, after Warsaw and Lodz, with more than 100,000 Jews.
Several years later, during the years 1942-1943, most of the Jews of Lvov were murdered, among them important public figures whose signatures appear on the documents before us. Only a few of the members of the Jewish community of Lvov survived the Holocaust.
Yitzchak Hillman was a well-known cantor in Lvov. During the 1930's he was the leader of a choir that was invoted also to official events of the community.
"Mini Dan" [the song of the Acre prisoners, in memory of Trumpeldor and the heroes of Tel Chai], the hymn of "Beit Ha'Chayal". Printed in Europe during the 1930's. 4 pp. includes musical notes, extremely rare.
Official letter of Poalei Zion Organization, Lvov. 1935. Signed.
The Bar Giyora Association of Zionist Academics of Lvov. Signed letter. 1934.
The Hebrew Gymnastics Association Dror of Lvov. Nice, official letter signed by the directors. 1935.
Certificate by the central bureau of Keren Ha'Yessod of Lvov. Signed by its director (?). 1935.
Certificate signed by the Gal Ed Association of Lvov. 1932.
Letter by the cantor Mordechai Schor, a prayer leader in Lvov. With his signature and stamp. 1932.
Certificate by the Tzori Gilad Organization of Lvov. Signed by its directors and with the stamp of the organization. 1932.
A letter by the branch of the Jewish National Fund of Lvov. With signatures. 1938.
Certificate by the Cantors Association of Lesser Poland (Polonia Minor). Signed by its directors, with a stamp of the association. 1936.
Support committee for the pioneers, the central bureau of Lvov, three signed certificates, 1933, 1934 and 1936.
Programme of a concert by Yitzchak Hillman. Lvov, 1933.
Advertisement the show "Megilat Ester" by Efrayim Schmidt and the cantor Yitzchak Hillman. Lvov, the 1930's.
Polish certificate with Hillman's details and his photograph. Signed. 1942 [during the Holocaust!]
The documents are written in different languages, mainly Polish, some in Yiddish and a few in Hebrew.
And many more documents including signed ones, important letter from the 1930's and early 1940's, copies of letters, press clippings from the Land of Israel and abroad (some of them from before the Holocaust), musical notes and more.
Condition: Good.
ארכיון חשוב ונדיר של הקהילה היהודית בלבוב, עם תעודות חתומות ממגוון האגודות והתנועות שפעלו בה ערב השואה – מאוסף החזן יצחק הילמן
עשרות מכתבים, מסמכים, תעודות, מאמרי עיתונות ועוד, מארכיונו של החזן יצחק הילמן, תושב הקהילה היהודית בלבוב. יש כאן חומר גדול ונדיר מאוד מחיי התרבות והציונות של הקהילה היהודית המעטירה בלבוב. ערב מלחמת העולם השנייה, הייתה בלבוב הקהילה היהודית השלישית בגודלה בפולין, לאחר קהילות ורשה ולודז', עם יותר ממאה אלף יהודים.
שנים ספורות לאחר מכן, בשנים 1942-1943, נספו רוב יהודי לבוב בשואה, ובתוכם אישים חשובים אשר חתומים על המסמכים שלפנינו. רק יהודים מעטים שרדו מקהילה מפוארת זו.
יצחק הילמן היה חזן מפורסם בלבוב,. בשנות השלושים ניהל מקהלה, אשר הוזמנה גם לאירועים רשמיים של הקהילה.
א. "מיני דן" [שיר אסירי עכו, לזכר טרומפלדור וגיבורי תל חי], המנון של 'בית החיל'. נדפס באירופה בשנות השלושים. 4 עמ'. כולל תווים. נדיר מאוד.
ב. מכתב רשמי של התאחדות פועלי ציון, לבוב. 1935. חתום.
ג. אגודת האקדמאים הציונים המדינתיים בר גיורא בלוב. מכתב חתום. 1934.
ד. אגודה עברית להתעמלות 'דרור' בלבוב. מכתב רשמי נאה, חתום על ידי המנהלים. 1935.
ה. תעודה מאת הלשכה המרכזית של קרן היסוד בלבוב. חתומה על ידי המנהל (?). 1935.
ו. תעודה חתומה מאת חברה קדושה 'גל עד' לבוב. 1932.
ז. מכתב מאת החזן מרדכי שור, שליח ציבור בלבוב, עם חתימתו וחותמתו. 1932.
ח. תעודה מאת ארגון צרי גלעד בלבוב. חתומה על ידי המנהלים, עם חותמת של הארגון. 1932.
ט. מכתב מאת סניף הקק"ל בלבוב. עם חתימות. 1938.
י. תעודה מאת אגודת החזנים דפולניה הקטנה בלבוב. חתומה על ידי המנהלים, עם חותמת האגודה. 1936.
יא. ועד עזרה בעד חלוצים, הלשכה המרכזית בלבוב, שלוש תעודות חתומות, על דפים מגוונים, 1933, 1934, 1936.
יב. פרוגרמה של הקונצרט מאת יצחק הילמן. לבוב, 1933.
יג. מודעה פרסומית על מופע 'מגילת אסתר' מאת אפרים שמידט והחזן יצחק הילמן. לבוב, שנות השלושים.
יד. תעודה בפולנית, עם פרטיו של הילמן, וכן תצלום שלו מהודק לתעודה, חתום. 1942 [בזמן השואה!].
המסמכים כתובים בשפות שונות, בעיקר פולנית, חלקם ביידיש, ומיעוטם בעברית.
ועוד חומר רב של יצחק הילמן, הכולל מסמכים חתומים, ומכתבים חשובים, משנות השלושים וראשית שנות הארבעים (תחילת השואה!), העתקי מכתבים, קטעי עיתונות מהארץ ומחו"ל (חלקם קודם השואה), תווים, ועוד.
מצב כללי טוב.
books |
|
|
Important Essays Handwritten by the Geniuses of Jerusalem, Rabbi Beinush Salant among Them - Protest against Rabbi Shimon Deutsch, the Disciple of the "Chatam Sofer" and Head of the Ungarin Kollel - the Etrogim Polemic - 1876 - Historical Discovery!
Important essays handwritten by the rabbis of Jerusalem about the well-known polemic regarding the Kashrut of the Etrogim of the Land of Israel. The essays express an unprecedented protest against Rabbi Shimon Deutsch (1814-1878), the leader of the disciples of th e"Chatam Sofer" who immigrated to the Land of Israel and the founder of the Ungarin Kollel, who doubted the Kashrut of the Etrogim of the Land of Israel. The essays were prepared for printing; however, they have never been printed!
The essay by Rabbi Shimon Deutsch
In 1875 began a heated debate regarding the Kashrut of the Etrogim of the Land of Israel. Articles were published in the contemporary press. A year later, in the summer of 1876, it seemed that the controversy had calmed down. But then, the Jerusalem newspaper "Chavatzelet" published an upsetting letter by Rabbi Shimon Deutsch titled "Kol Koreh" (Chavatzelet, Friday, August 11 1876) which rekindled the controversy. In his article, Rabbi Deutsch wrote that the Etrogim of the Land of Israel could not be used for blessing and must not be sold. He signed his article: "Shimon Deutsch, the disciple of the Genius Rabbi Moshe Sofer Av Beit Din and Ram of Pressburg".
The letters before us
Before us are essays by the rabbis of Jerusalem, which strongly protest against Rabbi Deutsch's article. It is most likely that these letters were supposed to be printed. However, eventually, they were not! The branched research literature about the Etrogim polemic did not know of the response of the rabbis of Jerusalem to Rabbi Deutsch's article.
A. A strongly protesting essay. Autograph of one of the rabbis of the Ashkenazic community of Jerusalem. 1877. One leaf (2 pp.). 20x28 cm.
B. A copying of the above essay, handwritten by Rabbi Binyamin Beinush Salant. Significant additions and changes. Including an additional letter by one of the geniuses of Jerusalem in Sephardic handwriting. 2 leaves (3 pp.). 20x26 cm.
Condition: Good. Folding marks.
מאמרים חשובים בכתב ידם של גאוני ירושלים וביניהם רבי בינוש סלנט - מחאה חריפה נגד רבי שמעון דייטש, תלמידו המובהק של ה"חת"ם סופר" וראש כולל אונגרין - פולמוס האתרוגים - תרל"ז [1876] - תגלית היסטורית!
מאמרים חשובים בכתב ידם של רבני ירושלים בעניין הפולמוס הידוע על כשרותם של אתרוגי ארץ ישראל. במאמרים מובעת מחאה חריפה שאין כדוגמתה נגד רבי שמעון דייטש, ראש תלמידי ה"חת"ם סופר" העולים ארצה ומייסד כולל אונגרין, אשר פקפק בכשרות אתרוגי הארץ. המאמרים הוכנו באותם ימים לדפוס, אולם לא נדפסו מעולם!
חלק משמעותי שאינו ידוע כלל בפרשייה היסטורית מפורסמת זאת, הנוגע לתהליכים משמעותיים בחיי היישוב הישן באותם ימים.
רקע היסטורי
פולמוס אתרוגי ארץ ישראל הסעיר את העולם היהודי במשך עשרות שנים במאה ה-19.
רוב הפרדסים בארץ לא היו בבעלות יהודית. לקראת חג הסוכות ירדו סוחרי האתרוגים לרכוש אתרוגים ממספר כפרים ערביים אשר לעצי האתרוג הנטועים בהם הייתה מסורת כשרות קדומה מימי חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל, ובכללם הכפרים ליפתא, בית נקופא, צובא וקולוניא במבואות ירושלים, והכפר אום אל-פחם הסמוך לג'נין.
היו רבנים שהביעו חשש כי חלק מאתרוגי חו"ל, ובמיוחד אתרוגי האי קורפו, הנם אתרוגים מורכבים ופסולים. רבה של ירושלים בעת ההיא, רבי מאיר אויערבך מקאליש בעל ה"אמרי בינה", מציין באיגרתו משנת תרל"ז כי "לאחר הערעור שיצא על אתרוגי קורפו, נודע החשש שיש עליהם כי הם מורכבים, ולכתחילה כמעט רוב גאוני הדור שלפנינו אסרו אותם לברך עליהם", ולכן הציע ליטול את אתרוגי ארץ ישראל, ופסק ש"חיובא רמיא על אחינו יושבי חוץ לארץ, לשמוע להוראת גדולי הרבנים, שלא לברך על אתרוג קורפו, באם ישיג מאתרוגים הגדלים בארץ הקדושה תובב"א, שזה כשר אליבא דכולי עלמא". במאמציו להגדיל את חזקת הכשרות של אתרוגי ארץ ישראל, פירט ר"מ אויערבך את שמות הכפרים שבהם גדלים האתרוגים, וציין שיש לגביהם מסורת מדור אחר דור "שלא נמצא בהם מורכבים".
גדולי הרבנים שפעלו למען אתרוגי ארץ ישראל ציינו בדבריהם את מאמרי חז"ל בשבח פירותיה של הארץ, ואף הסבירו שיש חשיבות קריטית בקניית אתרוגים מארץ ישראל, שכן יש בכך חיזוק משמעותי ליישוב היהודי בארץ.
ואולם, למרות התמיכה שניתנה לאתרוגי הארץ, לא יכלו אלה לעמוד בתחרות מול אתרוגי קורפו, שהיו מהודרים בחיצוניותם. בנוסף, סוחרי האתרוגים מחו"ל השמיצו את אתרוגי הארץ.
מחלוקת זו הסעירה את העם במשך עשרות שנים, כשהיא מתלבה מחדש מדי שנה לקראת חג הסוכות. רבנים חשובים פרסמו קונטרסי פולמוס חריפים, ונשלחו שאלות ותשובות בנושא בין גדולי הפוסקים באירופה. גם בעיתונים היהודיים בארץ ובאירופה התפרסמו מאמרים ומכתבים פולמוסיים, ולעתים גם העיתונים עצמם הביעו תמיכה גלויה בצד זה או אחר.
מאמרו של רבי שמעון דייטש
בשנת תרל"ה נעור הפולמוס ביתר שאת. מאמרים חריפים פורסמו אז בעיתונות. שנה לאחר מכן, בקיץ תרל"ו, נדמה שכבר שככה המחלוקת, והנה התפרסם בעיתון הירושלמי "חבצלת" מכתב מטלטל מאת רבי שמעון דייטש, תחת הכותרת "קול קורא" (חבצלת, יום שישי, כ"א במנחם אב תרל"ו, 11 באוגוסט 1876), ועורר מחדש את הפולמוס.
מכתבו של רבי שמעון דייטש גדוש בביטויים על אהבת ה' לעמו, וכן הוא מבאר את טעמיה הקבליים של מצוות ארבעת המינים. לאחר מכן הוא כותב:
"אמרתי להודיע בשבטי ישראל נאמנה, כי מקרוב ניטעו נטיעות מורכבים בגלילי אדמת הקודש יחללו, ושולחים מירושלים אתרוגים מורכבים לכל גלילות אחב"י שבגולה למקום שידם מגעת, ומכשילים עם קודש בתרתי', לא די שמנא קרבא [=האתרוגים] מזויפים הם ונהפכו כקשת רמי' וביטול מ"ע ורב ברכות לבטלה, ומוכרים הם המורכבים בטביעת עין כמתבונן עליהם במראיתן בטביעת עין, כי אעפ"י שיש להם כל תואר אתרוג בגדולו הנאה בפיטום נאה ושושנתא עליה, גם בעוקצו שיש להם שיקוע, מ"מ נכרים הם במראיהן [...] כמו שיש לכל אדם טביעת עין במראה אתרוג.
זאת שנית... ויש להודיע שאפילו יאמר שהם מן נמל פחם, כל זמן שהיא רואה שהוא משונה - שקר ענה, גם סיפר לי א' מן הסוחרים בנמל פחם גופי' יש אילן א' גדול מצד א' מגדל כשרים, ומצד א' הוא מורכב ופירותיו מורכבות.
גם להודיע אודות אתרוגים שהם בלא פיטם אומרים גידולו כך וכשר, אבל שקר אחר שגדל מעט, יבש הפיטם... ולכן הוא פסול. והיה ראוי להאריך הדיבור אך אין כוחי, ומי שיבקש ממני פשר דבר יכתוב לי ואודיעהו. ונבקש מאת הסוחרים שלא יקנו מורכבים. ואבקש מכבוד כל כותבי צייטונגען המבקשים כבוד שמים יודיעו דבריי ברבים ויהיה כבוד שמים מתרבה. וחמור דבר זה מתכלת, ואמרו אינו ניקח אלא מן המומחה [...] אבל פה ה"ה לפנינו וניכר שהוא מזויף, ולמה נאמין לו שהוא מומחה. ובעוה"ר גם פה בעיה"ק נמכרים מורכבים ואין בנו כוח למחות, ומה ידעו יושבי חו"ל, והמוכרים יודעין שהוא מורכב, ונשבעין שהוא משדה בירך חקל תפוחין קדישין, לשקר.
ובעוה"ר כבר נבטלתי ונתאחרתי מלהודיע. ואם כבר הסוחרים המוכרים קנו, מי ידבר על לבם שלא ימכרו, והלוואי שישמעו לכתחילה ולא יקנו. דברי המדבר לכבוד ה' ולכבוד מצוותיו, ה"ק שמעון דייטש, תלמיד הגאון רכשבה"ג מו"ה משה סופר זללה"ה האב"ד ור"מ דק"ק פ"ב יע"א".
מגוון מאמרים שפורסמו באותה התקופה ב"חבצלת" ופגעו בכבודם של רבני ירושלים, עוררו את קפידתם של הרבנים, שהכריזו "חרם" על העיתון ועל עורכו בשנת תרל"ז. לא מן הנמנע שגם מאמר זה של רבי שמעון דייטש תרם להכרזת החרם.
וכך אנו מוצאים באחד מגיליונות העיתון "יהודה וירושלים" (שהדפיס רבי יואל משה סלומון) העתק מכתב של רבני ירושלים (רבי אברהם אשכנזי, רבי מאיר אויערבך ורבי שמואל סלנט) אשר נשלח אל רבי נתן אדלר, ובו קריאה דחופה נגד העשירים בחו"ל המחזיקים בכספם את "חבצלת". וכך מתארים רבני ירושלים: "כל הימים אשר תושיע ידם את 'חבצלת', עד מהרה ירוצו דברי שקריו דרך כל כותבי העתים, אל לב כל קוראי דבריהם, ומה יאמרו אותם בעלי הרעפארם: 'הלא תראו מה מעשי יראי ה' הארטעדאקסין[!] בתוככי ירושלם עיר הקדושה'! ונמצא שם שמים מתחלל...".
המכתבים שלפנינו
לפנינו מאמרי מחאה מדהימים בחריפותם שכתבו רבני ירושלים נגד מאמרו של רבי שמעון דייטש. ככל הנראה, מכתבים אלה היו אמורים להיות מודפסים בעיתונים "האריאל" או "הלבנון", או לחלופין להיות מודפסים ומופצים כדפים בודדים. ברם, בסופו של דבר הם לא נדפסו מעולם! בספרות התורנית המחקרית הענפה על פולמוס האתרוגים כלל לא היה ידוע על תגובה מצד רבני ירושלים למאמרו של רבי שמעון דייטש, כל שכן בנוסח חריף שכזה.
להלן תיאור קצר של המאמרים, שכמובן יש מה להעמיק ולחקור בהם עוד רבות (לא נמסרו ולא יימסרו צילומים).
א. מאמר מחאה חריף. אוטוגרף של אחד מרבני העדה האשכנזית בירושלים. תרל"ז. דף אחד (2 עמ'). 20 x28 ס"מ.
מאמר חריף מאין כמוהו, הפותח בפסוקי תוכחה, והראשון בהם: "על מי תרחיבו פה תאריכו לשון". לאחר מכן מביא הכותב את דברי מדרש רבה (שופטים): "...הנחש הראשון היה מסיח כבני אדם... אמר להם עד שאתם שואלין אותי שאלו לבעלי לשון הרע...". לאחר מכן מופיעות המילים: "ואם אמנם שמנו לנו לקו-". מילים אלו מחוקות אך קריאות.
גוף המאמר פותח במילים: "ראינו ב'חבצלת' כי החציף... החוצפה הנוראה הזאת, כי יצא איש... כמוהו, הידוע ומפורסם לכל יושבי ירושלם, להבזות את פרי הדר פרי ארצנו הקדושה אשר נאמנו, ולא יצא עליהם שום לעז וחשש ופקפוק כלל, ולא עלה על לב כל בר לב לדבר תועה ודברי בלע ורעות רוח כאלה, והאף אמנם כי שמנו ב"ה... מחסום לפינו מאז לבלי להשיב על דיבת אנשי לשון... מוציאי דיבת הארץ רעה כאשר כבר הודיעו בכתבי העת... ובפרט להאיש הידוע הזה... כי הוא ומעשיו... ידועים פה, ומפורסם... והכל יודעים... וחרפה היא להשיב לאותו האיש... אך יען כי בוקי סריקי הלזה תולה עצמו באילן גדול, וחתם שמו תלמיד הגאון חתם סופר זצ"ל, להונות את הבריות למען ידמו כי יש איזה ממש בדבריו, על כן... נאלץ להחלץ חושים להשמיע אל אחינו כי כל דברי האיש הזה הם בטלים ומבוטלים... מהחל ועד כלה, ולהודיע בשער בת רבים... כי אתרוגי ארצנו הקדושה הגדלים בפרדסים 'עמעל פאחעם' וסביבותי' ופרדסות סביבות עיר שכם, ושארי הכפרים, ידוע ונתברר משנים כבירים... כי אין עליהם שום פקפוק וחשש מורכבים כלל...".
בהמשך המאמר התייחסות גם לאתרוגים שמגדלים "איכרי אירופא", ולדעת "החכם המפורסם הר"י שווארץ, אשר הרבה לחקור ולדרוש בטיב ארצנו הקדושה" בנוגע לאתרוגי הארץ. כן נמצאת התייחסות מפורטת לפרדסים נוספים בארץ.
הכותב פורך אחת לאחת את טענותיו של רבי שמעון דייטש.
לא נזכר במאמר תאריך כתיבתו, אולם מופיע בו בדרך אגב תאריך: "בשנה העברה סוכות תרל"ו".
חלקו הראשון של המאמר מסתיים בברכה: "וה' הטוב ישים שלום בפמליא של הת"ח בחו"ל ולא יחולל שם שמים...". לאחר מכן חלקו השני של המאמר: "עוד מצאנו חובה להודיע מה ששמענו שרב אחד מפקפק על אתרוגי א"י משום חשש ספק כי לא ידע בטיב האילנות-" (אולי חסרות שורות בודדות בסוף המאמר).
ב. העתקת המאמר הנ"ל, בכתב ידו של רבי בנימין בינוש סלנט. הוספות ושינויים משמעותיים. כולל מכתב נוסף מאחד מגאוני ירושלים בכתב יד ספרדי. 2 דף (3 עמ'). 20 x 26 ס"מ.
דפים כתובים בכתב יד מרובע, הזהה לכתב ידו של רבי בנימין בינוש סלנט, בנו של הגאון רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים. רבי בינוש היה ראש מגדלי האתרוגים בארץ, יחד עם דודו ושותפו רבי יהודה ליב סלנט, בנו של הצדיק רבי זונדל. יחד מכרו אתרוגים בחו"ל באמצעות נציגיהם (ביניהם היה גם רבי יצחק יעקב ריינס זצ"ל). ואכן, ידוע לנו על מעורבותו של רבי בינוש בפולמוס האתרוגים באותה שנה.
העתקה זו פותחת: "ראינו ב'חבצלת' כי החציף איש אחד את פניו לצאת בקול קורא, קול עלה נידף...". נוסח ההעתקה דומה בכללו למאמר המקורי, על שני חלקיו. אולם ישנם שינויים מסוימים ומעניינים, כולל השמטות, הוספות ומחיקות בקו של ביטויים שהועתקו מהדף המקורי.
על כעשרים שורות הועבר קו מחיקה (אולם הכתב ניתן לקריאה בקלות). בין היתר נכתב בשורות אלו: "ומדי דברנו מצאנו חובה להודיע גלוי, כי אף אמנם אשר אין את נפשנו להכניס את ראשנו בדבר השערורי' אודות אתרוגי קורפו... גם אין את נפשנו לדבר על דבר ההכשרים הבאים עליהם... אשר המה רבני גאוני חו"ל דנים בזה ורבה המשטמה...".
בעמוד השלישי מסתיים המאמר, ולאחריו הוספה של שש שורות, בכתב יד ספרדי אחר: "ועל דבר השערורי' אשר נשמע כעת אין רצוננו להכניס ראשינו בזה, אחרי כי העניין אינו נוגע לנו, כי ת"ל יש לנו פה אתרוגים מפרי ארה"ק אשר לא יבושו בהידורם לפני אתרוגי קורפו, ומה גם כי אנחנו פה בריחוק מקום, הרבה יותר מיושבי חו"ל...".
מאחורי הניסוח החריף שנקטו רבני ירושלים עומדים גם תחושת העוינות והמתח ששררו אז בין קבוצות שונות ביישוב הישן, הרבה לפני שאלת האתרוגים, ואכמ"ל. ואכן, מוזכרים כאן בפירוש מעשים קדומים של אותו גאון וצדיק הונגרי שכנגדו מחו רבני ירושלים: "איש כמוהו, הידוע ומפורסם לכל יושבי ירושלים כי הוא ומעשיו [...] ידועים פה".
רבי שמעון דייטש (תקע"ד-תרל"ח), מחכמי ירושלים המופלגים. מגדולי תלמידי ה"חת"ם סופר", ממנהיגי עליית תלמידי ה"חת"ם סופר" לארץ ישראל. מנעוריו השתוקק לעלות ארצה, ובשנת תר"ב הגשים את חזונו. בשנת תרט"ז (1856) היה ממייסדי כולל "שומרי החומות" של עולי הונגריה (כולל אונגרין), שבראשו עמד שנים לאחר מכן חתנו, רבי משה נחום וולנשטיין. נודע בשם "רבי שמעון מפרשבורג". אחיו הוא הרב המפורסם רבי אהרן דוד דייטש אב"ד יארמוט בעל "גורן דוד".
כתלמידו המובהק של ה"חת"ם סופר", העתיק במו ידיו ספרים רבים מחידושיו. בכתביו הוא מציין שגם את האהבה לארץ ישראל "למד מתורת משה רבנו ע"ה", כלומר מפי רבי משה סופר. באחד ממכתביו כתב: "ואני תלמידו של רבנו הקדוש מאור הגולה רבי משה סופר ז"ל שתורתו הקדושה נטעה בלבבי החובה לעלות לירושלים... ואני הולך בדרכי השי"ת כמו שלמדתי אותם מרבנו החת"ס ז"ל". הוא התפאר בכך שמיום שעלה לארץ ישראל, לא יצא ממנה.
לאחר פטירתו כתב רבי יואל משה סלומון בעיתונו "יהודה וירושלים": "הוא היה אחד מתלמידי הגאון חת"ם סופר... שקד על דלתי תורת ה', ועשה צדקה בעמיו. כל יושבי ירושלם נהו וספרו עליו ויחלקו לו את הכבוד האחרון וילווהו לבית עולמו ברוב עם".
ב"חבצלת" נכתב עליו: "התהלך בדרך הישר והנכון בעיני אלוהים ואדם, האמת הייתה לו לקו, והצדק למשקולת, לא נשא פני איש, וכזב וחנופה רחקו ממנו, לחסדיו וצדקותיו הרבים את עניי עמנו אין ספורות...".
מספריו: "ברכות מציון" ו"שדים סופדים" (הספדים על ה"חת"ם סופר" וה"כתב סופר"), וכן קונטרס "דרש לציון" על ענייני ירושלים. בשנת תשס"ה יצא לאור הספר על מסכת ברכות "ברכות מציון - אמרי שפר", על פי כתב יד שהשאיר.
מצב: טוב. סימני קיפול.
books |
|
